המבנה ההיסטורי של טחנת הרוח, שנבנתה במחצית השנייה של המאה ה־19 באזור שלימים הפך לשכונת רחביה, עמד בתחילת שנות ה־70 של המאה העשרים בסכנת הריסה. זמן קצר טרם הריסתו והקמת בית דירות משותף במקומו, נרתם צוות המחלקה לתכנון העיר, בראשותו של דוד קרויאנקר ובהשתתפות האדריכלים קלריסה אורן ונחמיה פאול, להצלתו. הצוות הכין תכנית בינוי רעיונית במטרה להניע את היזם לשנות את תכניתו. נוסף לדרישה לשימור ושיקום מבנה הטחנה, איפשרה התכנית לשנות את ייעוד המגרש ממגורים למסחר ולהתיר תוספת בנייה של אגף אחורי וקומה תת־קרקעית. היזם אימץ את עקרונות תכנית הבינוי הרעיונית, והאדריכלים יעקב (ג'ק) אלון בשיתוף אמציה אהרונסון ויעקב מולכו עיבדו את העקרונות הללו לתכנית אדריכלית מפורטת להקמת מרכז קניות יוקרתי שבנייתו הושלמה בשנת 1987. תכנית זו הייתה תקדים חלוצי בניסיון להגשים מדיניות שימור עירונית של הסבת בניינים היסטוריים לשימושים חדשים הנושאים רווחים עסקיים־מסחריים.
"דוד הצליח להוכיח שניתן גם לאכול מן העוגה וגם להשאירה בשלמותה. לבנות ולפתח, וגם להשאיר את המורשת הארכיטקטונית. כך, למשל, נעשה במבנה של טחנת הרוח ברחוב רמב"ן... את בניין הטחנה עמדו להרוס כדי להקים במקומו בית-מגורים. דוד ואנשי חזית השימור נזעקו והצליחו לשנות את יעד המבנה, ולהפכו למרכז מסחרי. הטחנה הישנה עברה שינויים ושיפוצים וניצלה מהרס. כולם יצאו נשכרים... תוך כדי המאבקים לשימור הישן, הגיע דוד למסקנה שעליו לחשוף בפני הציבור את היופי הטמון בארכיטקטורה של המבנים העתיקים ולהציגם כפי שהיו בימיהם הטובים."
צפורה דוד, ידיעות אחרונות, 23 ביולי 1985